הובכן....נראה וזה מתחיל להיות מסורת לחזור לבלוג הזה כול שלוש שנים?
דווקא אין לי בעיה, ות'אמת לא נכנסתי בשביל לכתוב כאן משהו,נכנסתי הכי במקרה שיש,באמת,אתמול נכנסתי והיום החלטתי לכתוב.
נכנסתי לכאן אתמול בגלל שאני וחברה שלי דיברנו בבוקר על חלומות,היא סיפרה לי על חלום שהיא חלמה ואז נזכרתי במשהו שקרובת משפחה שלי סיפרה לי פעם על חלומות-
ונזכרתי שכתבתי על זה כאן,אבל כנראה שמחקתי את הפוסט כי אני לא מוצאת את זה,דיי מבאס ברצינות, לא יודעת למה מחקתי את זה ומתי.
גם לקח לי אולי איזה עשרים דקות למצוא את הבלוג כי כשרושמים בלוגר באינטרנט יוצא משהו מוזר של גוגל לא משנה,קיצר אחרי שמצאתי קישור לבלוגר שלי דרך הפייסבוק שלי,(ניחשתי שאמצא משהו שקשור לבלוג שלי שם) נכנסתי ו....כן,פפפ אין מה לי מה להוסיף,
בתכלס ראיתי משהו שקצת הפתיעה אותי חח אבל עדיף ולא אדבר על זה,
וזה למה הגעתי לפה שוב,מרתק ביותר.
אמממ מה יש לי לספר שקרה בשלוש שנים האלו...לא אתחיל להגיד בדיוק את מה שאמרתי בפוסט הקודם שהתבגרתי,שאני פחדתי שלא יהיו לי חברים בתיכון ובלה בלה, כאב מהיסודי כמו שרשמתי בפוסט ההוא ישאר,אבל אני תכנית בסדר גמור כרגע,וגם עברו עוד שלוש שנים מאז וגדלתי עוד יותר חח.
אני בכיתה י"א עכשיו עוד מעט אני אחגוג 17,סוף סוף אחרי שנים אמא שלי הסכימה לאמץ כלב, הוא אסקי סיבירי מעורב עם רועה גרמני ושמו מייקי,נחשו מי הביאה את הרעיון חח,היה לי כבר צו ראשון,יכול להיות ועוד מעט אני אוריד את הגשר שלי סוףסוף אחרי כימעט שלוש שנים,אה כן אתמול היה לי בגרות ראשונה,והיא בהיסטוריה, וורי נייס, בגרות זה לא כזה מלחיץ כמו שחושבים,טוב, לי לפחות זה לא היה מלחיץ,כי לפי מה שאומרים וגם כי זה איך שחשבתי שיהיה: שהמורים עוברים בינינו ובודקים מה קורה איתנו,קשוחים איתנו,על פיפס קטן יפסילו אותנו, אבל ממש לא,זה היה ממש כמו מבחן רגיל כזה,כולם עם המבחנים שלהם המורה יושבת במקום שלה דואגת שהכול בסדר ושאין בעיות, רק מין הסתם בגרות זה לא כמו מבחן זה יותר גדול וחשוב יחסית למבחן רגיל.
קורונה קיימת, חודש הבאה זה הולך להיות שנה שלמה מאז שהקורונה התחילה להתפשט ברחבי העולם ולגרום לעולם להיראות כמו שהוא היום, כלומר שעדיף לא לצאת החוצה ואם כן אז חובה לעטות מסכות ולא לגעת באף אחד,לשמור מרחק.... אגב קורונה, לפני כשבועיים בערך עשיתי חיסון ראשון:) ולא,לא צמח לי זנב אם אתם סקרניים לשלומי.
בואו נגיד שיש מצב שישראל היא תיהיה בין המדינות הראשונות שבה כנראה הקורונה תעלם,או פשוט תרד באופן דרסטי,בעיקר בזכות החיסונים אני חושבת,אני מאוד מקווה שזה מה שיהיה,למשל דרום קוריא כבר סוג של חזרה לשיגרה אפשר לומר, לא מזמן קבוצה אחת הייתה להם הופעה פיזית ראשונה אחרי שנה אני מניחה,כי אחרי שהקורונה התחילה אף אחד לא הופיעה בכללי,ויותר אנשים עשו הופעות וירטואליות,שזה גם סוג של חוויה,אבל כמובן שזה לא כמו להיות בהופעה במציאות ,וזה היה עם קהל מצומצם אבל עדיין,
זה כבר סימן טוב.
אז אני מאוד מקווה שגם אצלנו נחזור לשיגרה בקרוב.
החודש יש פורים, מצחיק ועצוב לחשוב שקורונה הופיע קצת לפני פורים,כיאלו כבר אז ידענו שיש דבר כזה שקוראים לו קורונה אבל זה לא נגעה בישראל עדיין באותה תקופה, רק לאחר כמה זמן בחודש מרץ.
שנה שעברה התחפשתי לצ'אקי,והייתי רוצה להתחפש השנה לפרדי קרוגר אבל לא יהיה לי לאן לול אני לא חושבת שהבית ספר יעשה משהו או שיהיה עדלאידע בגלל הקורונולה,אולי עד אז המצב ישתנה?
אנחנו חוזרים ללימודים פיזית שבוע הבאה(בקפסולות עדיין)אז זה סימן דיי טוב למצב לא? אני מקווה שכן,אבא שלי שיהיה בריא כול היום בלי הפסקה בחדשות,אז אולי מאוחר יותר הוא יספר משהו חדש.
תקשיבו שבאמת לא יצאתי מהבית חודשים,אולי חוץ מרופא שיניים ,לבגרות ולמתכונות שהיו,לא יודעת דברים קטנים אבל ככה באמת,אני מקווה שהכול יהיה טוב,אני רוצה לצאת החוצה בלי מסכה אלוהים ,יו נו בחורף דווקא זה לא כזה נורא,זה מחמם,אבל בקיץ וואו,לא מספיק החום אז המסכה על הפנים,אני לא מאלה שמתלוננים על המסכות באמת שלא,אני רק מנסה להגיד שאני מצפה ליום הזה שנצא החוצה בצורה רגילה בלי פחד,למרות שגם אחרי שהמחלה תעלם הדברים אולי עדיין ישארו טיפה מוזרים ואולי יהיו אנשים שעדיין יפחדו,בקיצור יקח זמן אחרי הקורונה לחזור לשיגרה אבל אני אשאר חיובית.
מתישהו בסוף חודש יש מפגש שלא ידוע לי עדיין אם הוא יתקיים,תלוי במצב,ואני דווקא רוצה ללכת מאחר וגם חברות שלי מרחבי הארץ ילכו אם הוא יתקיים,גם אם הוא יתקיים אני לא יודעת אם אני אלך,שוב,נראה איך המצב יהיה עד אז,ושוב כמו שאמרתי אני מקווה לטוב.
זהו,דיי חפרתי מצטערת,אם אתם הגעתם עד לכאן,וואו מגיעה לכם חיבוק, טוב אולי אחרי הקורונה חח.
ברשותכם אחזור לערוך את הסרטון שאני עורכת ליום הולדת של הובי.
תודה שקראתם אם בכלל וכן נתראה בעוד איזה שלוש שנים? צ'או;)
עבר לא מעט זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה,או שהייתי באתר הזה בכללי,
למה נזכרתי בו אתם שואלים?
אני וחברתי לכיתה דיברנו בהפסקה על כול מיני דברים,ואני לא ממש זוכרת למה,אבל התחלתי לספר לה על ילדה אחת שהיא במקרה איתנו בשכבה וספרתי לה שבעבר לא היה ביניינו יחסים טובים כול כך,ותוך כדי השיחה נזכרתי באתר הזה וב"בלוג" שלי ושהייתי כותבת על מקרים שקרו לי איתה פה,אמרתי לה שאני אצלם לה צילום מסך ואשלח לה בווצאפ את מה שכתבתי בגלל ששיעור אנגלית התחיל והיא לא לומדת איתי באותה כיתה ולא היה לי זמן להראות לה(נ"ב זה היה השיעור האחרון להיום).
באוטובוס בדרך הביתה חשבתי על זה קצת,ונזכרתי ברגעים הטובים שחוויתי ביסודי,וגם על הרגעים הפחות נחמדים,ולומר את האמת היה לי קצת עצוב..
אחרי שהגעתי הביתה ועשיתי את מה שאני עושה בכללי אחרי שאני חוזרת הביתה מהבית ספר,
ונכנסתי לבלוגר דרך הטלפון שלי והתחלתי לקרוא את מה שכתבתי פה פעם.
כשהתחלתי לקרוא את אחד מהפוסטים שלי חטפתי גל של זיכרונות מהתקופה הזאת של היסודי.
וגם קצת נחנקתי מכמות של השגיאות כתיב שהיה לי חחח,אבל מי יכול להאשים ילדה בת 10 שחשבה שהיא בלוגרית מגניבהXD
מה שאתם רואים עכשיו מהפוסטים הקודמים שלי זה קצת,היה לי יותר אבל אני מחקתי אותם,אני לא ממש זוכרת למה מחקתי אותם.
אבל אני חושבת שמחקתי את מה שמחקתי בגלל שברוב הפוסטים שלי דיברתי על מישהי,מישהי שאני לא בקשר איתה כבר שנים,וכנירא שכאב לי,כאב לי להיזכר בה.
אבל אולי גם מחקתי אותם כי הם היו פאדחנים כמו כול הפוסטים הישנים שלי לול.
כתבתי הרבה שטויות באמת,ובכלל עם השגיאות כתיב שלי בכלל כול מה שכתבתי היה נשמע סתמי לגמרי,אבל אני לא כועסת על עצמי,אני דווקא שמחה,לא יודעת איך להסביר לכם בלי להישמע סתומה או משהו אבל להסתכל על העבר שלי ולראות אותי היום,פשוט גרם לי להבין כמה התבגרתי,ואני דיי שמחה לגבי זה,כי פעם לפעמים הייתי חושבת על דברים שלילים שיקרו לי בעתיד,והיום כול מה שחשבתי תודה לאל לא קרה,וסתם הייתי ילדה קטנה שדואגת יותר מידי.
חשבתי שכשאני אני אעלה לחטיבה אני אהיה לבד כמו רוב הזמן בכיתה ו',ולא אצליח להתחבר לאנשים ולהכיר חברים חדשים כי אני בן אדם מאוד ביישן ומעט סגור,אבל לא,הכרתי הרבה חברים והתחברתי להרבה אנשים,ואני מאוד שמחה לגבי השינוי,יש עוד כמה דברים שחשבתי שיקרו והם לא קרו, אבל לא אומר אותם מבכיוון שזה קצת אינטימי כזה:
אני הכרתי הרבה אנשים נפלאים ואני מאוד אוהבת את החברים שלי.
בכול מקרה כן..אין לי עוד מה להוסיף וזהו,רק רציתי לכתוב קצת.
היום לא הרגשתי טוב כול כך,היה לי כאב ראש אבל בכול זאת הלכתי לבית ספר,גם כואב לי הגרון יש לי בעיה,אם אני אדבר אז הקול שלי יהרס, אני משדלת לא לדבר,וגם לניקול כאב הגרון.
אז ככה בשיעור הראשון:
אני נתתי לאורלי(המורה)פתק ואני כתבתי:אורלי כואב לי הגרון ואני צרודה אסור לי לדבר היום,עם אני אדבר הקול שלי יהרס,היא אמרה בסדר תמי אם זה יכאב לך עוד יותר חזק תגידי לי אוקי? אני אמרתי בסדר.
שעת סיפור:
בשעת סיפור המורה שלנו(אני לא זוכרת את שמה של המורה)סיפרה לנו סיפור בשם:שרה הגיבורה ני"לי, זה סיפור מעניין אנחנו כבר הגענו לפרק ג' נירא לי, לאחר כמה זמן היה צילצול ואני הלכתי לאורלי מורתי שנמצאת בחדר מחשבים כי קבוצה א׳ הייתה שם וקבוצה ב׳ נישארה לשעת סיפור אז הלכתיי לאורלי ואמרתי שכואב לי הגרון היא אמרה לי תמי בואי איתי למזכרות תתקשרי להורים שלך ותלכי אוקי? אני אמרתי בסדר,הלכתי ביחד אם אורלי ואחד מהבנות באה איתנו(משכבה שלי)
היתקשרתי לאבא שלי שיאסוף אותי,הוא הגיעה,והלכתי לקחת פתק אישור יציאה מהבית ספר, וזזתי לי בזזתי הביתה.
היום היה טקס יצחק רבין לא מאכנו כפיים,והאמת כול המורות בכו טיפה,אחר כך לקחנו כיסאות ואני קיבלתי מכה מהרגלים של הכיסאות-_-(חחח),אלינו במדרגות שזה הכי מפחיד אותי כי עם מישהו ידחוף אותי,ואז אני איפול....-_-(רגע מביך)
שיעור שפה:
היה אמור להיות אנגלית שינו מערכת,למדנו וכול זה..אין הרבה לספר על שיעור אנגלית.
ואז צילצול לאוכל אני אכלתי שניצל היה טעים בעיקר לניקול היה לה שוקולד כול יום היא מביא את השוקולד הטעים הזה,כן,כן,יש לנו מין עיניין כזה...חחח
ואז הפסקה,אני וניקול ריגלנו אחרי חברות שלנו(ע"מד אותיות של השמות של הבנות)היה מצחיק.
שיעור הנדסהגם בשיעור הזה אין הרבה על מה לבפר,למנדו..,ואז לשון,גם למדנו-_- :)
אני עשיתי את כול מה שהמורה ביקשה,ותוך כדי עשיתי קומיקס,נתתי לניקול ליקרוא כי היא חפרה לי תמי אפשר, תמי,תמי,תמי כמה זמן......אז ביקיצור אני וניקול ישבנו ודיברנו כימעט בכול השיעור(זה נשמע רעה כיאלו שלא הקשבנו למורה,אבל לא,נתנו לנו משימה אני וניקול עשינו ביחד וגמרנו מהר,אני והיא מבינות אנגלית טוב,בעיקר היא,קיצר בזמן שהיה לנו דיברנו)ניזכרתי היום בשיעור אנגלית נועה עוד פעם התערבה לשיחה שלי ושל ניקול אמרתי לה יאללה,אני בכול זאת יעצבן אותך,היא אומרת לי.
והיא באמת עיצבנה אותי,והיא כול הזמן היסתקלה אליי במבט כזה כיאלו רצחתי מישהו(GAD)כתבתי לה בגדול שהיא תיראה כתבתי לה תפסיקי להתערב ולהסתקל עלי ואל ניקול!היא הוציא לשון כמו ילדה קטנה וזרקה אליי מחק,תארו לעצמכם אים זה היא פוגע לי בעין שלי,אני באתי אלייה בעטתי לה בתיק ואלכתילהגיד אותה למורה שלנו אותה,היא זרקה לי לתוך התיק מחק
מי התעצבן עכשיו???
היא באה אליי בכעס,ואני צחקתי והיא נתנה לי סטירה,וכשחזרתי הביתה הראתי לאמא שלי, היא שאלה מה קרה אמרתי לה שנועה נתנה לי סתירה,ניקול לא ראתה היא היתה בשירותים כשנועה סטרה לי,חוץ מי זה היה לי יום טוב ולניקול גם טוב ביייי
אני וניקול היכרנו בכיתה ב" לא למדתי בארלוזרוב למדתי באחד העם,קיצר יום אחד הייתי צריכה מחק וניקול באה ונתנה לי,ואז מאותו יום נהיינו חברות טובות אחריה הכרתי עוד כמה בנות ואז את כול הכיתה...ואוד את נועה גם חשבתי טובה אבל במחצית השנה השנייה הבנתי מי זאת נועה באמת אז אני לא חברה שלה ואני לא מדברת איתה,בכול מיכרה אני וניקי זה שם הכיבה שהמצאתי לה,ואז אנחנו כול יום מטיילות בהפסקות ביחדדד:)אבל ניראה לי שילדה אחת מקנאה אז השנה היא מנסה לקחת אותה אבל ניקול בכול מיכרה חברה טובה שלי ני רוצה להדגיש ניקול חברה טובה
היום בבית ספר,אני וניקול ישבנו ודיברנו,ובשעה שצריך לאכול אכלנו, ונועה באה לשאול את חברה שיושבת לידי משהו, וניקול ביקשה מימנה ללכת כי היא לא רוצה לראות אותה בזמן שהיא מכניסה דברים לתיק,ונועה אמרה "את לא יכולה להשתלט עלי", ואני אמרתי מי משתלט עליך היא בסך הכול ביקשה שתזוזי,ואז ניקול התעצבנה והיא צעקה עליה לכיי מכאן!ונועה אמרה לא רוצה והם רבו,ניקול דרכה לה על הרגל,ונועה התחילה לקלל את מי?את המישפחה של ניקול ומיסכנה ניקול התחילה לבכות ,נועה דרכה לי על הרגל ואמרה לי את גבר,ואני אמרתי נגיד (? ..)אני סוג של אז? יש לך בעיה עים זה?היא צחקה ואמרה תמי מודה שהיא גבר,אני אמרתי לה כן אני סוג של גבר(לא באמת זה נישמע דבילי אולי אני מיתלבשת דומה לבנים אבל על תחשבו דברים אחרים) אמרה לי תוחכי לי שאת סוג של גבר אני אמרתי בסדר,היא צחקה ואמרה תמי היא גבר אני צעדתי צעד ואמרתי עטד פעם אחד תיקללי מישהו אני אתן לך בוקס אני באמת מסוגלת ומיסכנה ניקול בכתה,וביקיצור לא סלחנו לה.
לאחר מיכן היה שיעור תיפוף ,אז נגרות אני וניקול עשינו מכונית מעץ בשיעור נגרות.
ו,ואז חשבון,מולדת,והביתה היה לי יום חרא ביגלל נועה ועדיין כואב לי הרגל וכך עבר חצי יום טוב
(לא יודעת למה היא נטפלת ככה עליי,אני רק רציתי לעזור לחברה שלי)
אני אוהבת מאוד:לשיר,לרקוד,לצייר,לעלות סירטונים ליוטיוב,לעשות סרטונים,לצלם סרטים,לנגן בגיטרה,ואולי לאפר טיפה(אני בכללי לא מתאפרת)
צבעה אהוב:תכלת,שחור,סגול,
מה אני רוצה להיות:זמרת,שחקנית,כוכבת,צלמת.
אני חופרת,מצחיקה,חמודה^-^
אני מאוד אוהבת לראות סרטי אימה,אימה בשבילי זה כיף:)
לשמוע שירים באנגלית,ובכול מיני שפות;קוראנית,צרפתית,ספרדית,רוסית ועוד כמה אולי..אבל בעיקר אנגלית!!
אני מעריצה שרופה של מייקל ג'קסון,.
יש לי וידוי
אני חושבת מיוחדת,שונה,
יש לי סגנון שונה ומיוחד! מכול ילדי הכיתה,ילדי השכבה,בית-ספר כולו!(אני בטוחה בזה)כולם שונים,אבל אצלי זה מיוחד,אני לא מדברת אל סגנון ליבוש,טוב אפשר להגיד גם אבל..
יש לי סגנון שירים מיוחד.אני שומעת שירים ישנים,סגנון ליבוש שונה,אני יודעת משהו שאני בטוחה שכולם אוהבים:צבע וורד,בנות מהכיתה שלי אוהבות וורד,נירא שכול השיכבה שלי,מהבנות,אוהבות וורד,אני לא.
יש לי חברה טובה אחת,שאוהבת וורד,בגלל שהיא חברה טובה שלי אז היא לא נעלבת,(מלבד כמה בנות..עזבו)אני אומרת לה שאני לא אוהבת את הצבע הזה,אז היא אומרת"סליחחהה וורד זה חייםם
*ציחקוקים*
טוב פה אני מסיימת יש לי הרבה מה לספר אבל אני לא אספר הכול(מידע חסוי-_-:)^-^
זאת אני מודה לכם
I spent an hour writing -_-about KPOP I put cute pictures and suddenly everything is fucking deleted